סיבת מותם של נדב ואביהוא: עשן הקטורת?

ביום השמיני לחנוכת המשכן יוצאת אש מלפני י־הוה ואוכלת את הקורבן (ויקרא ט:כד), ובכך מתברר כי אלוהים קיבל ברצון את כל מה שנעשה וכי השרה את שכינתו בקרב בני ישראל.

והנה ברגע הניצחון הזה, ממש ביום שבו החלו הכהנים בעבודתם, מקריבים שני בני אהרן "אש זרה" לפני י־הוה:

^{ויקרא י:א} וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְ־הֹוָה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם.

התורה אינה מסבירה כלל את מעשיהם של נדב ואביהוא, מה הניע אותם ומדוע האש שהביאו מכונה "אש זרה". הכתוב רק מציין את תגובתו המיידית והקטלנית של י־הוה:

^{ויקרא י:ב} וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְ־הוָה וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְ־הוָה.

מה היה חטאם של נדב ואביהוא? להלן כמה מבין ההסברים שניתנו לשאלה הזו:

הקרבה לא רצויה – י־הוה לא ציווה על ההקרבה, ושמא אף אסר עליה במפורש.

ביגוד לא נכון – בגדי הכהונה הרצויים נמסרו במפורש מפי י־הוה ואין לשנות מהם.

גאווה – נדב ואביהוא טעו לחשוב כי מעמדם ככהנים וייחוסם לאהרן מקנים להם את הרשות להקטיר קטורת לפי רוחם.

חתירה תחת משה ואהרן – ההקרבה הספונטנית הייתה למעשה ניסיון ליטול את מטה ההנהגה הרוחנית של בני ישראל.

סירוב להינשא – אך מצוות "פרו ורבו" חלה באותה מידה על הכהנים ועל שאר בני ישראל כאחד.

תום לב – ייתכן שנדב ואביהוא כלל לא חטאו אלא מותם הוא תוצאה של קרבתם לי־הוה. מותם לא היה עונש כי אם תוצאה טבעית.^[1]

גם פרשנים בני זמננו לא כיזבו והציעו מגוון רחב של פתרונות לתעלומה הזו, וביניהם כמה הצעות חדשניות:

כניסה ללא אישור – השניים מתו כי באו לפני י־הוה ללא היתר.^[2]

לקיחת אש ממקור זר – במקום לקחת גחלים מן המזבח נדב ואביהוא בחרו להדליק אש חדשה במחתותיהם שלהם.^[3]

עירום – הכתוב מדגיש כי גופותיהם של נדב ואביהוא הוצאו "בכותנותם", ומכאן כי חטאם היה שנכנסו למשכן ללא בגדים.^[4]

יוהרה – השניים מתו כי פלשו לתוך המרחב האלוהי ואף ניסו לשלוט באל,^[5] או כי ניצלו את הקודש למטרותיהם האישיות.^[6]

בלי סיבה – התורה אינה מספקת טעם למוות הזה מפני שבאמת אין לו הסבר המניח את הדעת.^[7] לא דרכי י־הוה כדרכינו ולא מחשבותיו כמחשבותינו.

מגוון ההסברים רק מחדד עוד יותר את חוסר הבהירות של הכתוב בעניין מעשיהם של נדב ואביהוא.

שכרות?

אחת הפרשנויות המוכרות היא כי נדב ואביהוא חטאו מכיוון שנכנסו למשכן כשהם שתויים. יש תימוכין לכך באזהרתו של י־הוה לאהרן מיד לאחר מותם:

^{ויקרא י:ט} יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם.^[9]

תיאוריית השכרות יכולה לבוא גם בצירוף אחד מן ההסברים האחרים. אם היה משהו שגוי בדרך, בתזמון או בכוונה של הקורבן, ייתכן שהאלכוהול הוא שגרם לכך.^[10]

עם זאת , גישה זו ממתקשה להסביר את השימוש הבולט במונח "אש זרה". המונח הזה אף חוזר פעמיים נוספות בהמשך, ברשימות היוחסין של אהרן:

^{במדבר ג:ד} וַיָּמׇת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי יְ־הֹוָה בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי יְ־הֹוָה בְּמִדְבַּר סִינַי וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר עַל פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם.

^{במדבר כו:סא} וַיָּמׇת נָדָב וַאֲבִיהוּא בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי יְ־הֹוָה.

לעומת זאת, האיסור על הכהנים לשתות לפני העבודה לא מוזכר שנית בתורה. הדגשת עניין האש הזרה מלמדת כי היה זה גורם מרכזי בחטאם של נדב ואביהוא.

הקטורת: "סם מסוכן"

עוד לפני שהתורה מפרטת לנו את ה"מתכון" שלה לקטורת היא מזהירה מפני הקטרת קטורת שאינה לפי ההוראות:^[11]

^{שמות ל:ט} לֹא תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה וְעֹלָה וּמִנְחָה וְנֵסֶךְ לֹא תִסְּכוּ עָלָיו.

בהמשך הפרשייה התורה מפרטת את מרכיבי הקטורת:

^{שׁמות ל:לד} וַיֹּאמֶר יְ־הוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה. ^ל:לה וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ. ^ל:לו וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם.

הקטורת גם חייבת להיעשות לשם שמיים – השימוש בה למטרות אישיות של חולין אסור:

^{שמות ל:לז} וְהַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּמַתְכֻּנְתָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ לַי־הוָה. ^ל:לחאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ לְהָרִיחַ בָּהּ וְנִכְרַת מֵעַמָּיו.

ואיש מלבד הכהנים אינו רשאי להקטירה:

^{במדבר יז:ה} זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנֵי יְ־הֹוָה וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְ־הֹוָה בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ.

הגבלות אלה משקפות כנראה את קדושתה של הקטורת ומקבילות לאיסור על מי שאינו כהן להקריב קורבנות מחוץ לאהל מועד. לחלופין ייתכן שהיו אלה צעדי מניעה שנועדו להגן על בני ישראל ממפגש לא מכוון עם הקטורת. אפשרות נוספת היא שההגבלות האלה מבטאות ניסיון לתחום את המפגש עם הקטורת לשכבת כהונה מיוחדת ורק בהקשר של עבודת פולחן.

שיכורים מהקטורת?

מטבע הדברים הקטרת קטורת מפיצה ניחוח נעים, ועל כן היו רבים שהציעו כי קטורת המשכן נועדה למתק או לרכך את ריח הבשר השרוף של הקורבנות. ואולם, מאחר שמזבח הקטורת ניצב בתוך אוהל מועד – הרחק מהמזבח החיצון שעליו הוקרבו הקורבנות – קשה להניח שהיה לו תפקיד ממשי בהשפעה על הריח שמחוץ למשכן. נראה אפוא שהייתה לו מטרה שונה לגמרי.

אף שבשום מקום במקרא לא נאמר במפורש כי לקטורת היו השפעות משכרות הכתוב מכנה אותה בשם "קטורת הסמים".^[12] המילה סמים במקרא היא כנראה מונח כללי לתבלינים או עלים, ומכיוון שבעת העתיקה שימשו פעמים רבות אותם הצמחים למטרות רפואיות ולא רפואיות כאחד, ייתכן שהצמחים הכלולים במילה סמים לא היו רק צמחים שריחם טוב אלא גם בעלי השפעה רפואית.^[13] לפחות אחד מסממני הקטורת, הלבונה, מוכר כבעל השפעה "נרקוטית מרגיעה".^[14] ייתכן כי המתכון של קטורת המשכן נועד ליצור השפעה כזו.

הקטורות בעולם הקדום הכילו בדרך כלל חומרים פסיכו־אקטיביים. כאשר הם הוקטרו במתחמים שיועדו להן מראש, הקטורות גרמו לשינוי במצב התודעה של הנוכחים. חומרים אלה נועדו להעצים את החוויה הרוחנית או המיסטית בעת המפגש עם האלוהות. ^[15]הציווי על הקטרת הקטורת בתוך אוהל מועד ולא באוויר הפתוח בחצר תואם לכאורה את התיאור הזה.

ייתכן כי בחנוכת המשכן פגשו נדב ואביהוא לראשונה בחייהם את הקטורת, מבלי שהיו מוכנים להשפעותיה המשכרות. אפשר גם כי האש הזרה שהקריבו הייתה "מתכון מחוזק" של הקטורת הרגילה, והיא שפגמה בשיקול דעתם וגרמה להם לנהוג שלא כראוי.

ייתכן כי האש שאכלה את נדב ואביהוא (י:ב) לא הייתה אש אחרת שבאה משמיים אלא האש שלהם עצמם: העשן המוגבר של הקטורת שהביאו הוא שהרג אותם. אם נמשיך בכיוון זה נוכל אף להציע הצעה נועזת יותר – סיבת המוות הייתה מנת יתר.

הבערה הפנימית

ההשערה כי נדב ואביהוא מתו ממנת יתר מסתדרת היטב עם דברי מדרש תנחומא (המאות ה־7-9 לספירה; והשוו עם בבלי סנהדרין עב ע"א) כי האש נכנסה אל נדב ואביהוא דרך הנחיריים וכילתה אותם מבפנים, מבלי לגעת בגופם:

^{מדרש תנחומא שמיני יב} וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר, וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם. אֶלָּא יִתְבָּרֵךְ שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כַּמָּה נוֹרָאוֹת וְכַמָּה נִפְלָאוֹת, שֶׁשָּׁלַח הָאֵשׁ כִּשְׁנֵי חוּטִין לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּחָטְמָן וְשָׂרַף אֶת הַנְפָשׁוֹת, וּבִבְשָׂרָם לֹא נָגַע וְלֹא בְּמַלְבּוּשָׁם.

המסורת הזו מתארת בצורה יפהפייה את הדרך שבה מנת יתר "מבשלת" את המוח ומובילה למותו של האדם כמעט מבלי לפגוע בשאר גופו.

נראה כי נדב ואביהוא לא הבינו מראש את הסכנה הטמונה ב"ניסוי" שלהם. התורה לא מזכירה במפורש השפעות משכרות של חומרים פסיכו־טרופיים ומתארת רק שכרות שמקורה באלכוהול. ייתכן כי הקריאה של י־הוה לאהרן להזהיר את הכהנים מפני שתיית משקאות משכרים לפני עבודתם בקודש היא הדרך הקרובה ביותר שהתורה יכלה להשתמש בה כדי לרמוז על שכרות הנובעת מסמים – באמצעות שפה שהקורא יוכל להבין.