בדוגמאות המעטות לווידויים במקרא, החטא מתואר במונחים כלליים בלבד. לעומת זאת, תפילות הווידויים הבתר מקראיות של יום כיפור כתובות כרשימות ארוכות על פי סדר האל"ף־בי"ת ומכילות הודאות מפורטות על חטאים ספציפיים. ואולם סביר להניח שהמתוודה לא עשה רבים מהחטאים המוזכרים. מקורותיו של הווידויים מהסוג הזה בטקסטים מן מהמזרח הקדום מהאלף השני לפני הספירה, שמטרתם היתה לרפא אנשים חולים.

למרות שהתורה דנה באריכות בנושא הצרעת, היא אינה עוסקת כלל בגורם למחלה, במידת ההדבקה שלה ובדרכי הטיפול בה. ההשוואה לטקסים מסופוטמיים הנוגעים למחלה אחרת, דומה מאוד (Saḫaršubbû) מעלה כי השמטות אלה אינן מקריות כלל.

אם גופה נמצאת בשדה וזהות הרוצח אינה ידועה, זקני העיר הסמוכה שוברים את מפרקתה של עֶגלה ליד נחל ומצהירים שידיהם לא שפכו את "הדם הזה" (דברים כא). כיצד טקס העֶגלה הערופה מכפר על אשמת הדם של ישראל?