שירת הים פותחת בתבוסת המצרים וחותמת בהושבת י־הוה במקדשו והכתרתו. השוואה עם החיבורים "עלילות בעל" ו"אֶנוּמָה אֶלִישׁ" מבהירה לאיזו סוגה משתייכת השירה ומה מטרתם של המנונות מעין אלו. הדמיון המפליא לתפילת שלמה במלכים א ח מספק קצה חוט להבנת הקשרה המקורי של שירה עתיקה זו.

דמותה של דבורה, נביאה ושופטת, מתוארת בכתוב בקצרה בלבד. אולם, מתוך דבריה ומעשיה, ובהשוואתה לדמויות אחרות, עולה נביאה המעוצבת על פי דמותו של משה.

משה נותן לבני ישראל הוראות בעניין המן: כיצד ללקט, להכין, לאכול ולשמר אותו וכיצד לטפל בו בשבת. הניסוח והפרטים של הוראות אלה הם הרחבה יצירתית של משה לציווי הלקוני המקורי של ה'.

התורה מפצירה בנו לזכור וללמד את יציאת מצרים, לכן מפתיע לגלות כי כמה קטעים מקראיים ככל הנראה לא מכירים את האירוע הזה ומוסרים לנו מסורת אחרת: אלוהים מצא את ישראל במדבר.

מרים ונשות ישראל חוזרות ומשמיעות בקצרה את השירה המפורסמת המושרת בתחילת שמות טו. האומנם? עיון מעמיק חושף שמרים מילאה תפקיד מרכזי יותר בחיבור שירת הים ומלמד על מקומן של נשים כמנגנות, שרות ומתופפות בישראל הקדומה.

העדות לעזיבת הלויים את מצרים והצגתו של י־הוה לישראל.