בסיפור המרגלים ששולח יהושע ליריחו רק לדמות אחת יש שם, והיא המפתח למסר של הסיפור כולו.

רחב, זונה כנענית הנאמנה לאלוהי ישראל, מסתירה שני מרגלים ישראלים מפני שליחי מלך יריחו שביקשו ללוכדם. חז"ל מתארים את רחב כאשה בעלת כוחות פיתוי "על טבעיים" היודעת את סודותיהם של כל הגברים ביריחו, ובד בבד רואים בה דוגמה ומופת לחזרה בתשובה. מן הסיפור המקראי לעומת זאת עולה דמות מורכבת יותר הפועלת בהתאם למבני הכוח של תקופתה ומקומה.

מה בציצית יגרום לנו לזכור "את כל מצוות ה'" ולעשות אותן (במדבר טו:לט)? בעוד שחז"ל הדגישו את חשיבותה של הציצית, המחקר האקדמי שופך אור על משמעותה האפשרית של הציצית בהקשר של המזרח הקדום.