אסכולת הקדושה (H)

במקור, ספר ויקרא יח אסר על יחסים הומוסקסואליים בין אדם לאביו (פסוק ז) ובין אדם לדודו (פסוק יד). כאשר הוּסף האיסור על יחסי מין הומוסקסואליים בין גברים, העורכים עדכנו את החוקים הנזכרים לעיל, ובעקבות כך שונתה משמעות המושג "לגלות ערווה" ל"לחשוף עירום".

לפי ויקרא טו:כד, יחסי מין עם אישה בשעת וסתה אמנם מביאים לטומאה זמנית, אך לא נראה משם שהם אסורים. על פי ויקרא יח:יט ו- כ:יח, לעומת זאת, הדבר אסור בתכלית האיסור. איך אפשר להסביר את ההבדל שבין שתי הגישות הללו?